פסק-דין בתיק תא"מ 42232-02-10

בפניי תביעה לתשלום סך של 8,658.91 ש"ח ותביעה שכנגד לתשלום סך של 20,000 ש"ח, שתיהן על רקע התקנת פרגוד על ידי התובעת במסעדה אותה הפעילה הנתבעת.

העובדות

1.                 התובעת הינה חברה אשר במסגרת פעילותה עוסקת בהתקנת סוככים ומערכות הצללה.

הנתבעת הינה חברה אשר במועד הרלוונטי לתביעה זו, ספטמבר 2008 עד אפריל 2009, הפעילה מסעדה ברחוב פרישמן 90 בתל-אביב (להלן: " המסעדה").

2.                 ביום 21/11/08 התקיימה פגישה בין נציג מכירות של התובעת, מר בן ברגר, לבין מנהל הנתבעת, מר גדי סמלסון, ובמסגרתה נדונה האפשרות לפיו תתקין התובעת פרגוד במסעדה (להלן: "הפרגוד"), פרגוד אשר תכליתו סגירת שטח מחוץ למסעדה ומתן אפשרות שימוש בשטח זה בבוא החורף.

3.                 בעקבות ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, חתמו הצדדים על מסמך הזמנה (להלן: "ההזמנה") לפיו הזמינה הנתבעת מהתובעת התקנת פרגוד והתחייבה לשלם תמורתו סך של 13,000 ש"ח כולל מע"מ (מסמך ההזמנה צורף כנספח א' לכתב התביעה).

4.                 לאחר חתימת ההזמנה התקינה התובעת את הפרגוד במסעדה והנתבעת מצידה שילמה לתובעת סך של 5,000 ש"ח באמצעות כרטיס אשראי. הנתבעת לא שילמה סכומים נוספים לתובעת בגין הפרגוד ולפיכך הוגשה התביעה ובמסגרתה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת לתשלום ההפרש אשר נותר לפי ההזמנה. הנתבעת מצידה הגישה תביעה שכנגד.

טענות הצדדים

5.                 לטענת התובעת, סופק הפרגוד לנתבעת בהתאם להזמנה ולפיכך שומה על הנתבעת לשלם את היתרה בסך של 8,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב והנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן ולאחר מתן הרשות להתגונן גם תביעה שכנגד.

6.                 לטענת הנתבעת, במהלך חתימת ההזמנה הבהיר נציג התובעת כי לא תהיה כל מניעה לקבלת רישיון עסק להתקנת הפרגוד מעיריית תל-אביב (להלן: "העירייה"), כאשר בהסתמך על הצהרה זו נחתמה ההזמנה על ידי הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת, כי במסגרת ההזמנה נקבע שהפרגוד אשר יותקן יסופק בתוך 14 יום וכי צבעו יהיה צבע תכלת. בפועל, טוענת הנתבעת, לא עמדה התובעת ולו באחת מההתחייבויות האמורות. במקום להתקין את הפרגוד בתוך 14 יום הותקן הפרגוד רק כעבור למעלה מחודש. במקום פרגוד בצבע תכלת סופק פרגוד בצבע לבן וכאשר פנתה בטרוניות לנציגי התובעת באשר לצבע הפרגוד, ניתנה לה התחייבות כי הפרגוד יוחלף בתוך 14 יום.

ובעיקר, כך טוענת הנתבעת, לא עמדה התובעת בהתחייבותה בכל הנוגע לקבלת היתר לפרגוד מהעירייה. לטענת הנתבעת, ימים ספורים לאחר התקנת הפרגוד פנו לנתבעת פקחים של העירייה והודיעו שהפרגוד אסור לשימוש ועל הנתבעת להסירו מיידית. נוכח דרישה זו פורק הפרגוד לאלתר והושלך לפח.

באשר לתשלומים לתובעת, טוענת הנתבעת, כי כאשר התברר לה שהעירייה איננה מסכימה להתקנת הפרגוד פנתה לנציגי התובעת בשנית ואלה הציעו שישולם עבור הפרגוד סך של 5,000 ש"ח בלבד, שאכן נגבו באמצעות כרטיס האשראי שנמסר במסגרת ההזמנה.

על רקע זה, טוענת הנתבעת שאין לתובעת כל זכות לתבוע כספים נוספים כלשהם בגין ההזמנה ונהפוך הוא, על התובעת לפצות את הנתבעת על הנזקים שנגרמו לה עקב העדר סגירת חורף במסעדה. בהקשר זה, טוענת הנתבעת כי בתחילת פברואר 2009 נותרה ללא סגירת חורף וכך צנחו הכנסותיה בחודשים שלאחר מכן. תקופה קצרה לאחר מכן אף קרסה הנתבעת מבחינה כלכלית והמסעדה נסגרה. הנתבעת אומדת את הנזקים שנגרמו לה עקב הפגיעה בהכנסותיה בעשרות אלפי שקלים, אך העמידה את התביעה שכנגד על הפסדי ההכנסות לחודשים פברואר ומרץ 2009 בסך של 20,000 ש"ח.

הראיות

7.                 מטעם התובעת העיד מנהל התובעת, מר יצחק בן-טובים. מר בן-טובים העיד כי לא עסק באופן אישי בהזמנה נשוא התביעה ואף לא בגבייה, אשר טופלה על ידי מחלקת הנהלת החשבונות של התובעת. יחד עם זאת, טען מר בן-טובים כי כמנהל החברה רק הוא לבדו היה מוסמך להגיע להסכמות בדבר ויתור כספים מהנתבעת וזאת לא עשה.

8.                 מטעם הנתבעת העיד מנהל הנתבעת, מר גדי סמלסון, אשר תיאר בעדותו את ההליכים לקבלת רישיון עסק לפעילות המסעדה בכלל ולקבלת היתר לפרגוד בפרט. מר סמלסון חזר על טענות הנתבעת כפי שפורטו בהתנגדות.

9.                 בנוסף, העיד מר בן ברגר לאחר שהוזמן לעדות על ידי הנתבעת. מר בן ברגר אישר כי היה איש מכירות של התובעת וכי הוא היה זה אשר טיפל בכריתת ההזמנה מול הנתבעת. מר ברגר טען בעדותו כי הבהיר למנהל הנתבעת בעת כריתת ההזמנה, כי על הנתבעת בלבד האחריות לקבלת היתרים ורישיונות לפרגוד והוא גם זה אשר הוסיף בכתב ידו על גבי ההזמנה את המילים: "אין אחריות על היתרים לעירייה".

בתום החקירות, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון